בינה מלאכותית אתית חייבת להיות נגישה, מובנת ושימושית לכולם, לא רק לאלו שכבר מחוברים, משכילים או בעלי זכויות יתר. טכנולוגיה לא יכולה להפוך לגורם של נידוי חברתי או ליתרון השמור למעטים. אם בינה מלאכותית מחזקת אי-שוויון במקום לצמצם אותו, היא נכשלת במטרתה.

מחסומים דיגיטליים אכן קיימים: בטריטוריות, בחשבונות בנק, ברמות השכלה, בגופים, בפריפריות. אלו מרחקים המפרידים בין צפון לדרום הגלובלי, צעירים ומבוגרים, עובדים בטוחים ולא יציבים.

פרויקט אתי אינו יכול להתעלם מחוסר האיזון הללו: עליו להפוך אותם לגלויים ולסייע בביטולם.

נגישות אינה רק טכנית (ממשקים פשוטים, פקודות קוליות, לוקליזציה של שפה).

זה גם תרבותי וסמלי: אנחנו צריכים אוריינות אתית, שעוזרת לאנשים להבין לא רק כיצד להשתמש בבינה מלאכותית, אלא גם מתי נכון לבטוח בה, מה לבקש ומתי להתנגד.

לבסוף, צדק פירושו הוגנות בנתונים; בינה מלאכותית שמסתמכת רק על מידע מסביבות עשירות או דומיננטיות מבחינה תרבותית משחזרת חזונות חלקיים של העולם. טכנולוגיה הוגנת היא טכנולוגיה שיכולה לראות אפילו את אלה שאין להם קול בנתונים.

נגישות וצדק אינם אפשרויות: הם יסודות אתיים.