כל אדם נבנה ומוכר דרך מערכות יחסים. במילים, במבטים, בנוכחות נולדים קשרים אותנטיים.

למרות היותה מתקדמת, בינה מלאכותית לעולם לא תוכל להחליף את עומק מערכות היחסים האנושיות. אסור לה להפוך לתחליף רגשי, חינוכי או חברתי; מטרתה שונה: להיות מערכת תמיכה חכמה, גורם שמחזק, מגן ומשמר מערכות יחסים אמיתיות, במיוחד כאשר אלו מאוימות על ידי מרחק, זמן או בדידות.

זמן שניתן לאחרים הוא דבר שאין לו תחליף; נוכחות אמיתית, גם כשהיא שברירית, לא מושלמת או לא ודאית, בעלת ערך שאף סימולציה לא תוכל לשכפל. זו הסיבה שבינה מלאכותית לא צריכה להפוך לקיצור דרך ביחסים, וגם לא למלא חובות רגשיות, חינוכיות או חברתיות במקומן של בני אדם.

יש להגן על מערכות יחסים, במיוחד בהקשרים פגיעים: ילדות, נכות, קשישים, אבל ובעיות בריאות הנפש. בתחומים אלה, בינה מלאכותית יכולה לתווך, אך לעולם לא להחליף, מטפלים.

בינה מלאכותית אתית חייבת לשמש כגשר, לא כמחסום. היא לא צריכה לבוא בין אנשים, אלא להקל על מפגשים, להקשיב טוב יותר ולהבין לעומק רב יותר. אפילו כצ'אטבוט או עוזר קולי, תפקידה אינו לספק תגובות לא אישיות וחפוזות, אלא לכבד את הזמן היחסי.

שמירה על מערכת יחסים היא מעשה של אכפתיות. ואכפתיות אינה אוטומטית.